פסק-דין בתיק ה"פ 11010-04-11

1.       לפני בקשה לפסק דין הצהרתי כי שעבוד דירת המבקשת שברח' ... בראשון לציון (גוש 5116 חלקה 28/86), אשר נרשם לטובת המשיב, מבוטל וחסר תוקף, וכי הליכי מימוש המשכנתא המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל, בטלים. לחלופין, מתבקשת הצהרה כי יש לממש את הדירה כתפוסה.

טענות המבקשת

2.       המבקשת ניהלה החל משנת 2006 עסק של הסעות. פעילותה הבנקאית התנהלה בסניף ראשון לציון של המשיב (להלן - "הסניף"). המבקשת טענה בתצהירה, כי עסקיה נוהלו, למעשה, על ידי מנהל הסניף, מר קאסוטו (להלן - "קאסוטו"), אשר כל הצעה ובקשה שלו התקבלו על ידי המבקשת בלא עוררין. כך, בין היתר, בסוף שנת 2007 הציע קאסוטו למבקשת לרכוש כלי רכב כנגד שעבודו בלבד ובמימון מלא של המשיב, וכך אכן נעשה על ידי המבקשת בתחילת 2008. במועד זה עמדה מסגרת האשראי של העסק על כ- 200,000 ש"ח. בשנת 2009, היינו, בחלוף כשנה, האיר מנהל החשבונות של המבקשת את עיני המבקשת לעובדה, כי היא משלמת מדי חודש ריביות ועמלות גבוהות מאד בגין הלוואות גישור. או אז פנו המבקשת ובנה, מר ערן טופול, לקאסוטו ובשיחה עמו סכמו על הגדלת מסגרת האשראי ל -400,000 ש"ח, כאשר בעתיד אף תוכל המבקשת לקבל הגדלה של 50,000 ש"ח נוספים. בה בעת הוסכם, כי יבוטל השעבוד המוטל על קופת הגמל של המבקשת. לצורך הגדלת מסגרת האשראי כאמור ביקש קאסוטו מהמבקשת לשעבד את דירתה תוך שציין, כי להערכתו שוויה הוא כ-900,000 ש"ח ולכן היא תוכל לשמש בטוחה הולמת למסגרת אשראי שגבולותיה 450,000 ש"ח. עם רישומו של השעבוד הבחינה המבקשת כי במסמכים נרשם "שעבוד ללא הגבלה בסכום", בעוד שלא סוכם אלא על מתן מסגרת של 400,000 ש"ח, אך קאסוטו הסביר כי הדבר יאפשר למבקשת להגדיל בעתיד את המסגרת, והסבר זה הניח את דעתה. והנה, המבקשת שעבדה את דירתה היחידה, אך קאסוטו לא פעל להגדלת מסגרת האשראי אלא "המסגרת שונתה - ירדה ועלתה כאוות נפשו של מנהל הסניף" (סעיף 12 לבקשה). המבקשת ובנה ערן מתארים בתצהיריהם פגישה שהתקיימה בסניף כשבועיים לאחר רישום השעבוד, שבה הסבירו קאסוטו ומזכירתו כי מסגרת האשראי הועלתה רק ל -290,000 ש"ח בחשבון העסקי (בנוסף ל- 10,000 ש"ח בחשבון הפרטי). לטענתה של המבקשת, הגדלתה של מסגרת האשראי ל -290,000 ש"ח במקום ל - 400,000 ש"ח כמובטח, מהווה הפרת הסכם וחוסר תום לב מצידו של המשיב ומכאן שיש להצהיר על בטלותו של השעבוד. לחלופין, יש לממש את הדירה כתפוסה, שכן מדובר בדירתה היחידה של המבקשת ולכן היא חוסה תחת הגנתם של סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972, ושל סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967. המבקשת תמכה את טענותיה בתצהירה ובתצהירו של בנה ערן.

          טענות המשיב

3.       המשיב הגיש תגובה מפורטת, אשר נתמכה בתצהיר של קאסוטו. בתצהירו פרט קאסוטו באריכות את פעילותה של המבקשת אצל המשיב. קאסוטו הכחיש את הטענה כאילו ניהל את עסקה של המבקשת באופן שוטף ולדבריו, את העסק ניהלו המבקשת ובנה ערן. כל ההחלטות העסקיות והניהוליות התקבלו על ידי המבקשת וערן וכך גם ההחלטות הפיננסיות, כגון: החלטות על נטילת הלוואות והגשת בקשות להגדלות של מסגרת האשראי, זמניות או קבועות. לתצהירו של קאסוטו צורפו, בין היתר, בקשותיה של המבקשת להעמדת מסגרות אשראי (נספחים ז/1-ז/12), מסמכי הלוואות שתקופותיהן נעו בין חדשים ספורים לבין מספר שנים (נספחים ט/1-14) והלוואות "בזק" (נספחים ט/15-16). אשר לשעבוד הדירה הסביר קאסוטו, כי הדבר נעשה על פי הצעתה של המבקשת כדי להבטיח את האשראי בחשבונותיה, הן אשראי שכבר ניתן והן אשראי חדש שהתבקש (סעיפים 10א-11 לתצהיר קאסוטו). הדירה הוערכה על ידי שמאי בסך של 820,000 ש"ח ואילו שמאית הבנק העריכה אותה לצרכי הבטחת אשראי בסך 410,000 ש"ח  (נספחים יב/1-יב/2). הערכתה של שמאית הבנק התבססה, בין היתר, על תצהיר שהמציאה המבקשת, אשר נחתם בפני עו"ד ענת כהן שהנה בתה, שלפיו הדירה מיועדת להשכרה והיא מתגוררת במקום אחר (נספח יג מיום 2/7/09). ביום 6/7/09 העביר קאסוטו למנהלת האזור את בקשתה של המבקשת להגדלת האשראי הכולל בחשבון העסקי (אובליגו) מסך של 715,000 ש"ח ל- 1,037,000 ש"ח, אשר ביסודה הגדלה של מסגרת האשראי מסך של 160,000 ש"ח לסך של 220,000 ש"ח, מחד גיסא, ונטילה של הלוואות לטווח ארוך לצורך רכישת רכב, מאידך גיסא (נספח יד). במסגרת בקשה זו כבר מובא בחשבון שעבוד הדירה, אשר בוצע  כשבועיים קודם לכן. לדברי קאסוטו, מעולם לא סוכם על הגדלת מסגרת האשראי לסך של 400,000 ש"ח ו"שעבוד הדירה נדרש הן להבטחתו של אשראי שניתן כבר ולא היה מובטח במלואו והן להבטחתו של אשראי חדש שנתבקש על ידי אסתר" (סעיפים 11א-ג לתצהיר קאסוטו). מנהלת האזור אישרה את בקשתה של המבקשת והאשראי בחשבון גדל בהתאם (סעיף 11ה ונספחים ז/10, ט/4-5). קאסוטו הכחיש כי סיכם עם המבקשת ששעבוד קופת הגמל יבוטל. קאסוטו הוסיף, כי לימים בקשה המבקשת הגדלות נוספות של מסגרת האשראי בחשבון העו"ש: ביום 29/10/09 לסך של 250,000 ש"ח וביום 16/5/10 לסך של 290,000 ש"ח (נספחים ז/11-12), ובקשותיה נענו. הפגישה שאותה מתארים המבקשת ובנה בתצהיריהם, שבה למדו, לטענתם, על הפרת ההסכם מצדו של המשיב, לא התקיימה כשבועיים אחרי רישום השעבוד אלא כשנה לאחר מכן, ותוכנה היה שונה בתכלית מזה המתואר על ידי המבקשת. ולסיום שב קאסוטו ומדגיש כי המבקשת חתמה על תצהיר שלפיו הדירה מיועדת להשכרה וכי היא מתגוררת דרך קבע במען אחר ולכן אין מדובר בדירת מגורים. מכל מקום, שטר המשכנתא כוללת התניה על חוק הגנת הדייר והמבקשת הייתה מודעת לכך וחתמה בפני בתה עורכת הדין על הצהרה גם בעניין זה (נספח יח).

דיון והכרעה

4.       לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים הגעתי למסקנה, כי גרסתה של המבקשת אינה יכולה לעמוד וכפועל יוצא מכך, דין התביעה להידחות. כמה טעמים חברו והביאוני למסקנה זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד.

5.       גרסתה של המבקשת אינה נתמכת במסמכים או בראיה אובייקטיבית אחרת כלשהי. היא אף סותרת את שטר המשכנתא, הקובע כי המשכנתא נועדה להבטיח את כל סוגי האשראי למיניהם, הן אשראי שניתן לפני החתימה על השטר ובין אשראי שינתן לאחר מכן, וכל זאת ללא הגבלה בסכום (ראו: המבוא לשטר המשכנתא וכן סעיפים 1-2 לתנאים המיוחדים - נספח טו). שטר המשכנתא נחתם על ידי המבקשת בנוכחות עורכת דין שהיא בתה, וזו אישרה בחתימתה כי הסבירה למבקשת את מהות הפעולה שהיא עומדת לבצע ואת תוצאותיה המשפטיות (נספח יח). המבקשת אישרה מצידה, בחתימתה, כי קבלה את ההסברים הנ"ל הלכה למעשה (שם). המבקשת לא זימנה את בתה לעדות. ההנחה היא, אפוא, כי שטר המשכנתא משקף את המוסכם, וכי המבקשת הייתה מודעת היטב לתוכנו ולמשמעויותיו.

6.       גרסתה של המבקשת מורכבת משני נדבכים: האחד, כי סיכמה עם קאסוטו שכנגד שעבוד הדירה תוגדל מסגרת האשראי מ- 200,000 ש"ח ל-400,000 ש"ח; השני, כי כשבועיים ימים לאחר רישום השעבוד נפגשו היא ובנה ערן עם קאסוטו ואז התנער קאסוטו מההסכם והסביר למבקשת ולבנה, כי המסגרת לא הועלתה אלא ל- 290,000 ש"ח. דא עקא, מבקשותיה המתועדות של המבקשת להגדלת מסגרת האשראי בחשבון עולה, כי בעת רישום השעבוד ביום 21/6/09 עמדה מסגרת האשראי על 160,000 ש"ח בלבד (נספח ז/9). יתירה מזו: אישורה של מסגרת אשראי בגובה של 290,000 ש"ח לא נעשה כשבועיים לאחר רישום השעבוד, כפי שטוענת המבקשת, אלא רק כשנה לאחר מכן (נספח ז/12). ממילא שהפגישה, שבה הוסבר למבקשת, לטענתה, שהמסגרת הוגדלה רק ל-290,000 ש"ח (במקום ל- 400,000 ש"ח), לא יכלה להתקיים כשבועיים לאחר רישום השעבוד, אלא הדבר נדון בין הצדדים רק כשנה לאחר מכן (וזאת כפי שקאסוטו מסביר בתצהירו). שני נדבכיה של הגרסה אינם מעוגנים, אפוא, במציאות. 

7.       זאת ועוד אחרת: בחינת מהלך הדברים לאשורו מלמדת, כי במהלך השנה שלאחר רישום השעבוד חתמה המבקשת פעם אחר פעם על בקשות להגדלת מסגרת האשראי, אשר הסיכום הנטען, בדבר הגדלת המסגרת ל-400,000 ש"ח, אינו נזכר בהן ולו ברמז: כך, ביום 15/7/09, כחודש לאחר רישום השעבוד, בקשה המבקשת להגדיל את מסגרת האשראי ל-220,000 ש"ח (נספח ז/10); כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 20/10/09, בקשה המבקשת להגדיל את המסגרת ל-250,000 ש"ח (נספח ז/11); ואילו בחלוף כשבעה חודשים נוספים, ביום 16/5/10, בקשה להגדיל את המסגרת  ל-290,000 ש"ח (נספח ז/12). מהלך עניינים זה לא נזכר כלל בתצהירה של המבקשת ולא בכדי, שהרי יש בו כדי לטפוח על פניה של גרסתה. אם אמנם הוסכם בינה לבין קאסוטו כי כנגד שעבוד הדירה ביוני 2009 תוגדל המסגרת ל- 400,000 ש"ח, כאשר בהמשך תוכל המבקשת לבקש הגדלה של 50,000 ש"ח נוספים, כיצד ומדוע חתמה על בקשות ההגדלה הנ"ל פעם אחר פעם ובמהלך שנה תמימה מבלי שהקימה קול זעקה?

8.       כך היו פני הדברים גם באשר ללא פחות מ-11 הלוואות שנטלה המבקשת במהלך החודשים שלאחר ביצוע השעבוד, חלקן בסכומים משמעותיים (נספחים ט/4-ט/14). גם בזו הפעם, כאשר נטלה מהמשיב הלוואה אחר הלוואה, לא טענה המבקשת ולו בחצי מילה כי קאסוטו אינו מקיים את מה שהוסכם.

9.       טענותיהם של המבקשת ושל בנה ערן באשר לניהול עסקה של המבקשת על ידי קאסוטו היו כלליות וסתמיות ועוררו חוסר אמון. המבקשת חתומה על מסמכי פתיחת החשבון ועל עשרות רבות של הסכמי הלוואות ובקשות להגדלת אשראי. היא העסיקה מנהל חשבונות ויש לה בת עורכת דין. פעילותו של העסק הייתה ענפה ובבעלותו מספר כלי רכב. נראה, אפוא, כי מטרתה של הטענה לא הייתה אלא ליפות ולהאדיר את גרסתה של המבקשת ויהי מה.

10.     רכיב נוסף בגרסתה של המבקשת היה הסכמתו של קאסוטו לבטל כנגד שעבוד הדירה את השעבוד על קופת הגמל. דא עקא, לא זו בלבד שהמבקשת לא מחתה בזמן אמת על כך שהשעבוד נותר על כנו, אלא שהיא נמנעה לעשות כן גם כעשרים חודשים לאחר מכן, בעת שהמשיב הטיל עיקול על קופת הגמל וביקש לממשה. אדרבא, המבקשת, באמצעות בתה עורכת הדין, אף מסרה למשיב כי בדעתה לגבש הצעה לסילוק חובה (נ/3 מיום 22/2/11). גרסתה בכללותה של המבקשת היא, אפוא, גרסה כבושה, שהורתה רק בעת האחרונה.

11.     ואם בכך לא די באה התנגדותה של המבקשת מיום 18/1/11 לבקשת ביצוע שטר שהוגשה להוצאה לפועל על ידי המשיב (נ/4). ההתנגדות נתמכה בתצהירו של ערן, וביסודה הטענה כי המשיב מנוע לתבוע מהמבקשת את פירעון השטרות משום שהוא מנהל נגדה הליכי גבייה נוספים, ובכללם מימוש השעבוד על הדירה. כדברי ערן בתצהירו, אשר עליהם נסמכה, כאמור, ההתנגדות: "מימוש הדירה שבבעלות המבקשת ומכירתה תאפשר קיזוז החוב דנא...הלכה למעשה נוצר מצב בו ננקטות שורה של פעולות כנגד המבקשת, במסגרת תיקים שונים, בגין אותו חוב...בהתאם לייעוץ משפטי שקבלתי רשאית המבקשת להעלות טענות קיזוז לרבות לטעון כי החוב בתיק דנא נפרע ו/או עתיד להיפרע על דרך של קיזוז בתיק אחר..."(סעיפים 9-11 לתצהירו של ערן). והנה בטרם יבשה הדיו על התנגדות זו, אשר במסגרתה בקשה המבקשת להדוף את תביעת השטרות באמצעות הטענה כי מימוש הדירה יספיק לפירעון החוב, הגישה המבקשת את תביעתה דנן, שבה היא מבקשת לטעון כי שעבוד הדירה בטל. ממש כך, דבר והיפוכו. דרך העקלתון של המבקשת מכרסמת אף היא במהימנות גרסתה. במאמר מוסגר אעיר כי שאלה היא, אם בנסיבות העניין לא מנועה המבקשת להגיש את התביעה דנן מכוחו של השתק שיפוטי (ראו: ע"א 8517/06 שכטמן ושות' חברה לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל, בפסקה 8; ניתן ביום 1/6/11), אך ב"כ המשיב לא העלה טענה זו ולאור התוצאה שאליה הגעתי ממילא, איני רואה צורך לעסוק בה מיוזמתי.

12.     מנגד לכל אלו, גרסתו של המשיב, כפי שפורטה בתצהירו של קאסוטו, נתמכת כדבעי בתיעוד מזמן אמת. במאמר מוסגר יצוין כי המבקשת ציינה בחקירתה שלא טרחה לקרוא את תצהירו של קאסוטו ולכן אינה יכולה להסתייג מהמפורט בו (עמ' 2 לפרו'), וגם ערן לא קרא את התצהיר (עמ' 6). מכל מקום, המבקשת אישרה כי היא חתמה על כל הבקשות להגדלת מסגרת האשראי אשר צורפו לתצהירו של קאסוטו (עמ' 3 לפרו'). כמו כן אישרה את דברי קאסוטו בתצהירו בדבר הגדלת סכומי האשראי הכולל (אובליגו) על יסוד השעבוד (עמ' 4-5). בניגוד לטענתו של ב"כ המבקשת בסיכומיו, סיפור המעשה המגולל בתצהירו של קאסוטו אינו מתחיל ביום 6/7/09, שבו נערכה על ידי קאסוטו הבקשה לאישור הגדלת האשראי הכולל לחשבון מ-715,000 ש"ח ל- 1,037,000 ש"ח (סעיף 11א לתצהיר קאסוטו), אלא ראשיתו עוד קודם לכן, בעת שהמבקשת הציעה לשעבד את הדירה כדי להבטיח את האשראי בחשבונותיה ונערכה שמאות, כאשר בעקבותיה נרשם (ביום 21/6/09) השעבוד (סעיפים 10א-ב לתצהיר קאסוטו). קאסוטו הסביר כי השעבוד נדרש הן להבטחתו של אשראי שניתן כבר ולא היה מובטח במלואו והן להבטחתו של אשראי חדש שנתבקש על ידי המבקשת (סעיף 11ג לתצהירו). הסבריו, כי אלמלא השעבוד לא הייתה המבקשת זוכה לקבל אשראי מסוגים שונים שניתן לה על יסודו (כמפורט בנספח יד), עולים בקנה אחד עם ניסיון החיים והשכל הישר ואין סיבה שלא לקבלם (עמ' 14- 15).

13.     נוכח כוחם המצטבר של השיקולים שמניתי אין מנוס מדחייתה של העתירה להצהיר על בטלותם של השעבוד ושל ההליכים למימושו.

אלא שגם בעתירתה החלופית של המבקשת, להצהיר על מימושה של הדירה כתפוסה, אין כל ממש: על פי סעיף 15 לתנאים המיוחדים של שטר המשכנתא, ויתרה המבקשת על כל הגנה העשויה לנבוע מחוק הגנת הדייר, ועל מעמד של דייר מוגן. המבקשת טענה בבקשתה כי על פי ההלכה הפסוקה היה המשיב חייב להסביר לה את משמעות ויתורה, אך טענה זו קורסת נוכח אישורה של המבקשת, כי קבלה את כל ההסברים הדרושים מבתה, עו"ד ענת כהן (נספח יח לתצהיר קאסוטו). יצוין, כי המבקשת לא זימנה את בתה ענת לעדות על מנת לנסות להזים אישור זה. המבקשת וערן טענו בתצהיריהם כי ביוני או ביולי 2009 חזרה המבקשת לדירתה, וכי ספרה על כך לקאסוטו והלה לא אמר דבר, אך דומה כי אף אם היה בדברים ממש, עדיין לא היה בהם כדי להצמיח למבקשת בבחינת יש מאין מעמד של דייר מוגן. בכל מקרה עדיפה בעיני עדותו של קאסוטו, כי אינו זוכר דווח כגון זה. המבקשת אינה יכולה ליהנות, אפוא, ממעמד של דייר מוגן.

14.     אשר לתחולתו בנסיבות העניין של סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, הרי שעל פי פשוטה של הוראה זו ותכליתה, הסמכות לדון בסוגיה מוקנית לראש ההוצאה לפועל, וזאת עובר למתן צו המכירה והפינוי.

15.     התביעה נדחית.